ילדי שנות השישים והשבעים, זוכרים בוודאי ימים בהם היתה קבוצת כדורגל אחת שהלהיבה את המדינה, קבוצה אחת שהיתה מעל השאר. לא מדובר במכבי תל אביב, לא בהפועל תל אביב, ועדיין גם לא מכבי חיפה. מדובר בקבוצה שכונתה אז "היהלומים". הרי היא מכבי נתניה.
היום, כשמכבי נתניה היא קבוצת מרכז טבלה, שמעת לעת מוצאת את עצמה מתמודדת על מקום בליגה, זה אולי נראה רחוק, אך תור הזהב של הקבוצה בשנות השבעים והשמונים, כלל בין היתר אליפויות, גביע אחד. במהלך תקופה זו הקבוצה העפילה בסך הכל 5 פעמים לגמר הגביע וכן היתה פעמיים סגנית האלופה (בנוסף לשלוש פעמים אחרות בתקופות מאוחרות יותר). במהלך תור הזהב של הקבוצה, היא גם זכתה בתואר אלוף האלופים, חמש פעמים.
מה שמבטא יותר מכל דבר אחר את תור הזהב של מכבי נתניה, זו אמירתו הידועה של מי שהיה מאמן הקבוצה ואחד הכוכבים הגדולים, לא רק של הקבוצה אלא בכלל של הכדורגל הישראלי, מוט'לה שפיגלר, "מכבי נתניה ועוד חמש עשרה" במילים אחרות, זו היתה תקופה בה הקבוצה שייכת לליגה משל עצמה.
מי היו גיבורי התהילה של הקבוצה
אחת הסיבות שמכבי נתניה הפכה לקבוצה כל כך משמעותית וגדולה, היא היכולת המדהימה שלה לגדל שחקני נוער אשר הפכו לשם דבר בכדורגל הישראלי. כאמור, ראשון לכך היה מרדכי שפיגלר שכיכב בקבוצה מגיל צעיר והוביל גם את הנבחרת הישראלית למונדיאל 70, היחידי עד היום בו הנבחרת שיחקה. לצידו גדלו בקבוצה שחקנים כמו שרגא בר, ויקטור סרוסי, ואלברט גזל.
במהלך שנות השבעים קבוצת הנוער כבר טיפחה שחקנים נוספים, ביניהם עודד מכנס שנחשב לאחד החולצים הגדולים בתולדות הכדורגל הישראלי, אחיו גד מכנס ששיחק בהגנה, דוד לביא ומשה גריאני. בסך הכל, במהלך השנים, 13 פעמים שחקני מכבי נתניה סיימו כמלכי שערים של הליגה הבכירה ותשע פעמים הם זכו להיות כדורגלני העונה, כולל יצחק ויסוקר ששיחק כשוער. האחרונים שברשטימה היו אחמד סבע ודיא סבא בעשור האחרון.
אין ספק שמכבי נתניה היא אימפריה במונחים של הכדורגל הישראלי.
